א' בניסן תשס"א
בעל פנה לבית המשפט העליון (בג"ץ 269/01) לבטל את הסנקציות שהטיל עליו בית המשפט הרבני בשל סירובו לתת גט לאישתו.
הבעל התבקש לתת ערובה על ידי בית הדין הרבני על מנת לוודא שלא יברח מהארץ וניתן היה לקיים את הליך גירושין בישראל כדין.
האישה באמצעות עו"ד גירושין הסבירה שהבעל אינו מתגורר בישראל, ונמנע מלגלות את כתובתו בארצות הברית.
זאת ועוד הדגיש עו"ד גירושין שיצג את האישה כי אין לבעל נכסים בישראל. בנוסף לכך טען עורך הדין גירושין שיצג את האישה כי הבעל לא משלם מזונות ילדים כבר למעלה משלוש שנים, זאת על אף שפסק בורר שאושר על ידי בית המשפט חייב אותו בתשלום מזונות ילדים. עורך הדין גירושין כי כל אלה וסירובו של הבעל לתת גט מצביעים על כך שברצונו לסכל את הליך גירושין בישראל ולגרום עינוי דין לאשתו.
עורכי הדין גירושין של הבעל טענו שהפקדת הערבון נוגדת את הוראות אמנת האג, ועל כן יש לבטלו באופן מיידי.
בית המשפט העליון דחה טענה זו וציין כי הטלת הערבון מוצדקת במקרה זה גם מסיבות אחרות, לאו דוקא בשל היותו של הבעל תושב מדינה זרה. שכן הימנעותו מתשלום מזונות ילדים, ולפיכך מוצדק היה לדרוש ממנו להפקיד ערבון גם אילו היה תושב ישראל או בעל נכסים בה, ולו רק לשם קיום הליך גירושין בישראל.
בית המשפט העליון קבע כי חובת הפקדת הערבון במקרה זה אינה ביטוי ליחס מפלה כלפי הזר, כי אם חלק ממסכת שלמה של כללים בדבר הפקדת ערבון, המוצאים את ביטויים גם בהחלת חובה זו על בעל דין אשר לגביו צפויים קשיים בגביית ההוצאות בשל היותו תושב מדינה אחרת שאינו בעל נכסים בישראל או בעל אשר יש סיכוי שיסרב לקיים הליך גירושין בישראל כדת וכדין.
בית המשפט העליון החליט לדחות את בקשת הבעל לפטור אותו בערבון, וקיבל במלוא את דרישת האישה להפקדת ערבון בבית הדין הרבני על מנת לוודא כי הליך גירושין בישראל יתנהל כדת וכדין.
More From karatadv
No related posts.
Related posts brought to you by Yet Another Related Posts Plugin.
